פסק-דין בתיק ת"א 20777-04

א.        מבוא

1.         בפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף אשר נטען כי נגרמו לתובע בתאונה מיום 13.6.02. מדובר בתובע יליד 1946 אשר לטענתו עבד לפני התאונה כפועל בניין שכיר וכקבלן בניין עצמאי. התובע טען כי התאונה אירעה שעה שהיה בן 56.

2.         לאור קיומה של מחלוקת בשאלת האחריות ניתנה החלטה ביום 26.1.2009 בשאלת האחריות. בהחלטה קבעתי כי לא הוכחה טענת הנתבעת מס' 2 (להלן: "איילון") לפיה מעשה מכוון גרם לפגיעת התובע מרכב. בהתאמה קבעתי כי התאונה בה נפגע התובע ביום 13.6.02 היתה תאונת דרכים.

3.         בהמשך לאחר שהושגה הסכמת הצדדים, מונו שני מומחים רפואיים לבדוק את התובע. מומחה אחד בתחום הנוירולוגי, פרופ' ירניצקי, שהוצאות חוות דעתו שולמו על ידי איילון. מומחה שני בתחום כירורגיית בית חזה, פרופ' בסט ששכרו שולם בשלב ראשון ע"י התובע.

4.         ביום 7.2.2010 נתן פרופ' ירניצקי חוות דעת לפיה פציעת התובע בתאונה הותירה לו נכות צמיתה בשיעור 50% לפי סעיף 31(1)א(III) ימין, בגין חולשה בעיקר דיסטלית של יד ימין היא ידו הדומיננטית של התובע. פרופ' ירניצקי קבע בחוות דעתו כי החולשה בידו הימנית הדומיננטית של התובע אובחנה, על סמך בדיקות EMG, כמתאימה לפגיעה בפלקסוס הברכיאלי בחלקו הנמוך, והביטוי הקליני לכך הוא חולשה, בעיקר דיסטלית, של יד ימין.

5.         פרופ' בסט קבע בחוות דעתו מיום 24.10.2010 כי בעקבות התאונה נותרה לתובע נכות צמיתה כדלקמן:

I          עקב חזה אויר ודם והכנסת נקז מימין ומשמאל והתדבקויות שנגרמו בקרום הריאה עקב חזה דם ואויר נכות בשיעור 10% לפי סעיף מותאם 8(1)ב.

II         עקב אי סימטריה של דופן בית החזה בצד שמאל, בצילום חזה, והצטופפות של הצלעות שהתחברו עקב תזוזה במקומם החדש, שקרוב לוודאי גורם גם לכאבים, נכות לפי סעיף מותאם 7(4)ב' בשיעור 10%.

III        עקב צלקות מכוערות על הגב והחזה העליון נכות לפי סעיף מותאם 75(1)ב' בשיעור 10%.

5.         לאחר הגשת חוות דעת המומחים הרפואיים הגישו הצדדים תחשיבי נזק שלאחריהם ייתן בימ"ש זה הצעתו לסיום ההליכים ללא צורך בשמיעת ראיות.

            לאחר הגשת תחשיבי נזק התקיימה ישיבה בנוכחות הצדדים במהלכה נשמעו טענות הצדדים גם בנושא חוות הדעת האקטוארית שהגישה הנתבעת. ב"כ התובע טען לקיומה של שגיאה בחוות דעת בשל העובדה כי החישובים בה נעשו על סמך הנחה שגויה בדבר גובה התגמול החודשי שמקבל התובע מן המוסד לביטוח לאומי. עוד נטען כי מאחר וחלק מהנכויות, שהתובע מקבל גמלה בגינן מן המוסד לביטוח לאומי, אינן נכויות הנובעות מהתאונה, גובה סכום הניכוי בגין תשלומי מל"ל שמקבל התובע או יקבל בעתיד צריך להיות נמוך מהנטען בחוות הדעת האקטוארית ובטיעוני ב"כ הנתבעת.

            מאידך טען ב"כ הנתבעת כי במקרה דנן התובע הפך בלתי כשיר לשוב למעגל העבודה רק לאחר התאונה ובגין השפעותיה עליו. לכן, כך נטען, יש לנכות בעניינו מלוא הסכומים המשולמים על ידי המוסד לביטוח לאומי.

            עוד טען ב"כ הנתבע כי בגין נכויות הנובעות מהתאונה יש לנכות מסכומי הפיצויים המגיעים לתובע סכומים גבוהים מהנטען ע"י ב"כ התובע. זאת משום שסך כל הנכות הנובעת מהתאונה מכלל נכותו המוכרת של התובע במוסד לביטוח לאומי עולה כדי 78% קרי 50% בגין התאונה מ-64% נכות משוקללת לצמיתות המוכרת לתובע במוסד לביטוח לאומי.

            בסיום הדיון הסכימו הצדדים כי תוגש הבהרה לחוות הדעת האקטוארית שהגישה ב"כ הנתבעת ולאחר מכן תינתן הצעת בימ"ש לסיום ההליכים בתיק זה בפשרה.

6.         ביום 20.2.2011 התקבלה הודעת הבהרה מטעם ב"כ איילון באשר לחוות הדעת האקטוארית, בה נטען כי:

I          בחוות הדעת נפלה טעות. האקטואר כתב בחוות דעתו שלתובע הוכרה נכות כללית במל"ל בשיעור 80% ובפועל נכותו היא 85%. מאידך נטען כי המספרים בחישובים המופיעים בחוות הדעת זהים ולכן הטעות אינה משנה התוצאה המספרית בחוות הדעת.

II         הנכות המשוקללת במל"ל שנקבעה לתובע הינה במעוגל 85% מתוכה שיעור נכותו בגין התאונה היא 50%.

           נכותו המשוקללת של התובע (מל"ל + תאונה) הינה כ-88% ונכותו המשוקללת עקב התאונה ושיעור הנכות המשוקלל שנקבע על-פי מומחי ביהמ"ש בתיק זה הינה במעוגל 60%.

           בהתאמה שיעור הניכוי שיש לנכות מתגמולי המל"ל המשולמים לתובע הוא 60% (שיעור הנכויות שנקבע ע"י המומחים בתיק זה) מתוך 88% (נכות משוקללת מהמל"ל ומהתאונה כנקבע ע"י המומחים בתיק זה) ובסך הכל 68%.